העתיד שאנו רוצים: החינוך בראי הקיימות

 
העתיד שאנו רוצים: החינוך בראי הקיימות
 
אתגר הקיימות מציב  משקפיים הכרחיים שאנו חייבים להרכיב במאה ה-21 על מה ראוי ומה נכון בהתפתחות לעתיד ועל העתיד שאנו רואים לנגד עניינו בחינוך.
 
זו תקופה של אי יציבות ושינוי מתמיד שטומן בחובו סיכון ממשי להתפוררות חברתית ולפגיעה אקולוגית בלתי הפיכה. בו בזמן, זו גם תקופה של הזדמנות - של סיכוי לעתיד אחר. לַחינוך שמור תפקיד מכריע לשינוי הנדרש. ראשית, עלינו להישיר מבט אל המציאות ולגבש חזון לחינוך הפועל לאורם של עקרונות תרבות וחברה מקיימת. 
 
בית ספר הינו מקום הנועד ללמידה אודות מה באמת חשוב בחיים, מהו הטוב והראוי, כיצד להתנהג, ומה הם היחסים שעלינו לטפח אחד לשני ולסובב אותנו. בנוסף, חינוך מקנה ידע, ערכים,  מפתח יכולות וכישורי למידה.
 
דווקא כעת, כאשר הצורך כה גדול לחינוך משמעותי, כאשר כל כך הרבה מונח על כפות המאזניים, דווקא בשעת מפתח זו, נמצא החינוך בשפל המדרגה: מתגונן, מושמץ, ומקוצץ עד עייפה.
 
בראי אתגר המעבר לחברה ותרבות מקיימת: החינוך כיום הינו חלק מהבעיה -  ולא חלק מהפתרון.
 
בתי ספר הפכו בבואה מכמירת לב של החברה - מפעלי חרושת לציונים, לימוד למען ההצלחה בתחרות, מכנים משותפים שהולכים ונעלמים. הניכור החברתי מתעצם.
 
ילדים היום גדלים לתוך עולם שונה בתכלית באתגרים שהוא מציב, כפי שנאמר כבר לפני עשור: "הכישורים, היכולות והעמדות שהיו הכרחיים לתיעוש העולם, אינם בהכרח אלה שיהיו חיוניים לרפא את כדור הארץ, לבנות כלכלות יציבות וקהילות טובות."[1]
 
ילדינו הגדלים במאה ה-21 יידרשו למצוא פתרונות חלופיים לגידול מזון, ליצירת אנרגיה, לתחבורה, לשימור וטיהור מקורות מים, לעצירת תהליכי המדבור. הם ידרשו לשמור על הדמוקרטיה, להתיר את הקשרים בין הון ושלטון, לאפשר לכולם לכלכל ולפרנס עצמם בכבוד, לייצר רשת חברתית וקהילתית השומרת על נחלת הכלל, צדק ובריאות - מפני הקפיטליזם המאיים להפוך את הכל לסחורה.
 
אלה אתגרים כבירים שהחברה האנושית ניצבת מולם - אתגרים שידרשו חינוך שיצייד את תלמידיו בידע, ערכים, ביטחון ובכישורים שונים בתכלית מבעבר.
 
על מערכת חינוך בראי הקיימות להקנות ערכים סביבתיים-חברתיים, לבנות כישורים לחברה מתוקנת ויציבה, להגביר את תחושת השייכות והמסוגלות של כל אחד ואחת. כל זה על מנת לפרוש רשת שתשמש שמירה וערובה לחברה וסביבה בריאה לדור הזה ולדורות הבאים.
 
הקיימות היא אידיאל מעשי.
על בית ספר וכל מוסדות החינוך להיות השינוי - Be the change -  לגלם את השינוי בעצם הווייתו.
עליהם להיות חממה תוססת לשינוי ולעיצוב חלופות המדגימות, הלכה למעשה, את המעבר לעולם בטוח, יפה, הוגן ומתמשך. להדגים שהחיים על פי ערכי הקיימות אפשריים.
 
העתיד שאנו רוצים בחינוך:
מה הם מאפיינים של מערכת חינוך שתהיה השינוי – שתגלם את ערכי הקיימות בעצם הווייתה?
 

  1. מערכת חינך שתפתח חינוך למשמעות: מערכת שמסייעת לתלמידיה לייצר השקפת עולם חברתית ואישית, פעילה ומלומדת

 

  • משמעות כטעם ותכלית לחיים – עיסוק בבירור ערכי אישי וקבוצתי, חשיבה ביקורתית פיתוח יכולות רפלקטיביות ובירור זהות אישית, והצבת מגוון מדדים  ודרכים להצלחה.
  • משמעות כמתן פשר לעולם –הבנת איך העולם מתנהל, הכרת מערכות אקולוגיות, השפעת האדם על הטבע, קשר כלכלה- סביבה- חברה, תהליכים גלובליים.
  • עידוד סקרנות ועמדה אכפתית ומטפחת כלפי המגוון התרבותי והאקולוגי -חינוך בו הלומדים רוכשים ענווה, הערכה וכבוד לבריאה כולה, חינוך שמוליד הוקרת תודה לחיים על פני האדמה.
  • פיתוח מוסריות ואחריות אישית-  טיפוח תובנה שאיננו אטוֹמים אינדיווידואליים; שאנחנו חלק ממארג חברתי וטבעי שמקיים אותנו.  הצלחה אינדיבידואלית הפוגעת במארג אינה הצלחה!

 

  1. מערכת חינוך שתשים כיעד מרכזי התנהלות מקיימות :מעבר מחשיבה קווית לתרבות מעגלית

 

  • תציב סטנדרט גבוה ומחייב לבנייה ירוקה במוסדות חינוך – איסוף מי גשם, גגות סולאריים, מים אפורים ועוד.
  • תעודד אימוץ אורח חיים מקיים בין כותלי בית ספר בכל הקשור למשאבים – שימוש חוזר, מחזור, גינה שמספקת אוכל, הכנת קומפוסט וכד'.
  •  תטפח חשיבה מעגלית בעיצוב תרבות בית ספרית כוללת – ניהול מעצים ומשתף, שיתוף בידע,  טיפוח עבודת צוות, הפחתת התחרותיות ועיצוב גמיש של מערכות וסדירויות בית ספריות (מערכת בית ספרית, מספר מורים ומקצועות, אורך שיעור, חלוקה לגילאים וכד').
  • תדגיש חשיבותה של תרבות בית ספרית שנשענת על ערכים של צדק ושוויון – מקום שבו קיימת ערבות הדדית, תמיכה בחלש, ושוויון הזדמנויות וזכויות לכל.

 
 

  1. מערכת חינוך שתפתח פדגוגיה מבוססת על ערכי הקיימות- יצירת מקום ללמידה מעמיקה ושיטתית, רלוונטית ומשמעותית

 

  • גישה הולסיטית רב-תחומית – חגיגת המורכבות, לראות את המכלול שבין החברה והסביבה על כל רבדיו; חיבור ראש-לב- יד: למידה שמעודדת חיבור בין ידע, רגשות ויכולת ביצוע, חיבור בין תחומי דעת ומקצועות, חיבור בין ראייה מדעית, שאלות ערכיות וחשיבה ביקורתית.
  • דרכי הוראה למידה מגוונות, מעוררות סקרנות-  חקר, עבודה בקבוצות, למידה עצמאית המאפשרת בחירה והובלה של הלמידה.
  • עידוד היצירתיות והפיתוח הרגשי/אישי – לאפשר הזדמנויות רבות ליצור אומנות ואמנות - עבודות כפיים מסוגים שונים.
  • דרכי הערכה ומדידה מגוונות – סרגלים שונים להערכה, ביצועי למידה שונים ומותאמים לתהליך הלמידה ולתלמיד, הערכה איכותית.

 

  1. הנמכת הגדר  - חיבור בין בית ספר, הסביבה הקרובה אליו והקהילה בה שוכן
  • למידה מבוססת מקום PLACE BASED LEARNING))  - הקניית ידע מקומי והכרות מעמיקה של הסביבה והחברה בה חיים, פיתוח תחושת אכפתיות ושייכות למקום .
  • יצירת שותפויות בין קהילה ובית ספר –  קידום מודלים ליצירת מרחב משותף  ללמידה ולעשייה משותפת בי"ס-סביבה-קהילה (למשל "שכונה מקיימת" – בה כל מוסדות החינוך פועלים במרחב המשותף).
  • הכרה בערך השמירה על נחלת הכלל – הנכסים המשותפים לכולנו- אויר, מים, חוף הים, שטחים פתוחים, אזורי טבע, טבע עירוני, הידע האנושי  כמו גם מקומות בילוי ומרחבים שאינם ממוסחרים וממותגים לטובת תרבות הצריכה.

 

  1. כישורי שינוי ופעולה אזרחית
  • פיתוח ראייה ביקורתית  המזהה עוולות חברתיות, דרך בירור ערכי ונקיטת עמדה, ומתן  כלים בהם ניתן לפעול למען עולם מתוקן והוגן.
  • היכרות עם החברה האזרחית ועם תנועות לשינוי חברתי ולהגנה על הסביבה.
  • הקניה של  "מסוגלות לפעולה" ( action competence) -  יכולת לפעול במרחב הציבורי ולהוביל שינוי.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
אור ירוק:
מה המדיניות הרצויה?

לצורך השגת החזון נדרשת פעילות מרוכזת ומתואמת בכל הרמות :
 
 
 
התנהלות כוללת:

  • פיתוח מדיניות ממשלתית כוללת הדואגת להנגיש חינוך לקיימות לכל– מגן ועד אוניברסיטה.
  • אימוץ הקיימות כציר מארגן העובר כחוט השני בכל תכניות הלימוד ובטיפוח תרבות מקיימת בבית ספר וקהילה.

·         הקצבת שעות במערכת ולאנשי חינוך שעוסקים בתחום הקיימות ברמה הבית ספרית.
·         הגמשה של מבנים וסדירויות הלימוד- שתגביר אפשרויות ללמידה אוטנטית וחוויתית בסביבה ובקהילה.
·         יצירת מדיניות ארצית להתנהלות מקיימת של מוסדות חינוך - צמצום פסולת, רכש ירוק, חסכון והתייעלות אנרגטית, מערכות מחזור מים וכו'.
·         קביעה והפצה תו תקן מחייב לבנייה ירוקה במוסדות חינוך בהשתתפות הציבור בתכנון.
 
ברמת השלטון המקומי והקהילה המקומית

  • יצירת שולחן עגול לקידום מדיניות כוללת לחינוך לקיימות ברשויות המקומיות
  • קידום חיבורים בתוך השלטון המקומי בין  חינוך , קהילה, תרבות וסביבה.
  • חיבור הקהילה כגורם חינוכי ומקיים -  קידום החיבור בין בית ספר סביבה קהילה המקומית, עידוד וטיפוח מיזמים משותפים של הקהילה ובתי"ס לקידום הקיימות המקומית.

 
סינרגיה עם החברה האזרחית

  • לייצר ברית מחודשת לשיתוף פעולה מתמשך בין ארגונים לא ממשלתיים ומערכת החינוך למינוף החינוך הקיימות. על ברית זו להיות מבוססת על הכרה בחשיבות הדמוקרטית ועל מצבור הידע הצבור בגופים אזרחיים לקידום קיימות . עלינו יהיה לשרטט את חלוקת האחריות, התפקידים והגבולות של שיתוף זה.
  • יצירת שולחן עגול- לשיתוף ולהתייעצות לקביעת מדיניות ואיסוף פרקטיקה טובה ורישות בין גופי החברה האזרחית המקדמים חינוך לקיימות וחינוך סביבתי ברמה מקומית וברמה ארצית.

 
הכשרה ולווי של אנשי חינוך

  • לימודי הקיימות  צריכים להפוך ציר חובה בתוכניות להכשרת מנהלים – דרך מכון  אבני ראשה ובכלל קורסי הכשרת מנהלים.
  • תפישת הקיימות צריכה להיות יסוד בהכשרת מורים, ואנשי חינוך-  קורסי חובה לפרחי הוראה וגם דגש בהשתלמות בהוראה ולמידה של ממדים אתיים, פוליטיים, תרבותיים כלכליים וחברתיים של קיימות.
  • הגדרת תחום הקיימות כציר חובה לכל המחנכים בהשתלמויות לגמול ("אופק חדש").

 
 
 
 
פיתוח פדגוגי

  • פיתוח תכניות לימוד ייחודית בחינוך סביבתי ובקיימות.
  • פיתוח  ערוצים להרחבה מעבר לרף הקיים בבגרות למדעי הסביבה ובגיאוגרפיה.
  • הרחבה של "מתווה השרים" לפיתוח תוכניות קיימות  לכלל בתי ספר בישראל.
  • יצירת יחידה לפיתוח פדגוגי לקיימות – שתקדם הקניית כישורים הנדרשים למעבר לקיימות בחברה - אתיקה סביבתית, אוריינות אקולוגית,  חשיבה מערכתית, עבודה בצוות  וכשירות האזרחית הנדרשת במאה ה-21. היחידה תהיה אמונה על פיתוח תכניות ייחודיות לקיימות וחינוך סביבתי.
  • פיתוח מתודולוגיות וכלי ללמידה והוראה  "על תחומית" ובין תחומית- בחיבורים הנדרשים בין חינוך חברתי/ גיאוגרפיה/ אזרחות/ מולדת/מדעים למכלול  מקיים.
  • זיהוי וניתוח "מודלים של הצלחה" בקיימות - תיעוד והפצה של יזמות מוצלחות בבתי ספר וקהילה.
  • פיתוח כלים להערכה חלופית המייצרים הבניה של למידה -  תוצרי לימוד מלמידה פרויקטלית (PBL), דרכים מגוונות לסכם למידה – דרך עשייה משותפת יצירתית, אומנות פלסטית, סרטים, מחזות וכד'.

 
 
 
למרות הגידול המאסיבי בנפח פעילות בחינוך סביבתי ובקיימות במערכת החינוך

אור אדום:
מהי המדיניות הקיימת שחוסמת?

, להערכתנו נעשה מעט מאד לפיתוח תפישת מדיניות כוללת ואינטגרטיבית לקידום הקיימות בכלל המערכת.  
 
 
 
אנו מזהים ארבעה כשלים מרכזיים של מערכת החינוך בישראל שחוסמים באופן מהותי את המעבר לחינוך בראי הקיימות:
 
1.     חוסר מדיניות כוללת במערכת החינוך לתחום הקיימות
מערכת החינוך פועלת על פי כללים מובנים היסטוריים בולמים אימוץ ראייה של קיימות. רק "מקצועות היסוד" (הנמדדים במבחנים הסטנדרטים) זכאים להקצבת שעות מערכת,  שעות ריכוז מקצועי, השקעה בפיתוח פדגוגי, הכשרה ולווי כמו  גם הליכי בקרה, הערכה ומדידה. החינוך לקיימות לא נכלל במערך זה כלל ונשאר מחוץ לתכנית הליבה ותוכניות הלימוד בעלות הסטטוס הגבוה. מצב זה לא מאפשר שעות במערכת ללמידה הולמת, הכשרה מוסדרת של אנשי חינוך או פיתוח חומרים מעמיק ועשיר. מיקום זה במערכת כה עמוסה וממודרת מגדיר את העיסוק בקיימות כ"תוספת" למשוגעים לדבר – שצורכים תכניות חיצוניות ונגד כל הסיכויים מייצרים שעות ותגמול למורות וזמן לעשייה של תלמידים.
ראייה לכך שהחינוך לקיימות שולי מבחינת משרד החינוך - משתקפת ברמה התקציבית:  בתחומי לימוד קיימות משרד החינוך (המשופע בתקציב) נוהג לפעול אך רק  בהינתן תקציב משרד להגנת הסביבה (העני שבמשרדי ממשלה). מצב זה איננו מצע המאפשר פיתוח מדיניות כוללת.
 
 
 
2.     סטנדרטיזציה ורגולציה של תהליכי ההוראה ולמידה
אין ספק שבשנים האחרונות הושם דגש  נרחב במערכת החינוך על יצירת סטנדרטים להערכה ומדידה של הלמידה. המערכת היום, יותר מאשר לפני עשור, עסוקה בלמידה מכוונת מבחנים – פיזה, מיצ"ב, בחינות בגרות ובחינות בכלל.  שם כך נעשית רגולציה והכתבה של התכנים הנדרשים ללמד בכל מקצוע. המטרה של המערכת ברורה: להגדיר את הידע שעל המתחנך לדעת, לכוון את הלמידה ולמדוד רק אותה.
 
ההשלכות של מערכת חינוך אשר נשענת על הנחות יסוד אלו הן:

  • הפיכת מוסדות הלימוד לפס יצור אחיד, לבתי חרושת לציונים: הכל נמדד לפי אותו סרגל; המוטיבציה ללמידה מצטמצמת לאחת. מערכת החינוך דוחקת בעצמה ובילדיה להפשיל שרוולים, ולהיכנס למרוץ בעלדי לכולם-  גם במחיר שרבים מדי לעולם לא יצליחו לעבור את המשוכה.
  •  הנושאים שעליהם נבחנים הם אלה שנלמדים- והם לרוב אלא שנחשבים שיקדמו "הצלחה". תחומי תוכן שלמים שאינם "נחשבים" הולכים ונעלמים: אומניות, מלאכת כפיים, תחומי הרוח והחברה נזנחים.
  • עידוד סמוי אבל ברור של תחרות בכל הרבדים ודרגים במערכת.
  • פדגוגיה שאיננה מכוונת "ידע מדיד" - בירור ערכי, חשיבה ביקורתית, חיבור רגשי-אישי, חיבור בין תחומי, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא - נמצאת בשוליים של המערכת.
  • העיסוק ב"איך מלמדים"  - קידום דרכי הוראה שבאמת מקדמות למידה- מכוונות ללומד ומעצימות את המחנך, נדחק לשוליים.  המערכת עסוקה רוב הזמן ב"מה"- בתכנים, בנושאים מוגשים ומוכתבים מראש.  המערכת במרוץ "להספיק את החומר". במירוץ הזה, הגישה המעברנית של ידע, הנסמכת בעיקר על הוראה פרונטאלית,  החלה להשתרש שוב במערכת החינוך. זה כאשר  עד לא מכבר  נדמה היה שבתי ספר החלו לפתח יכולות הוראה ולמידה  חלופיות של עבודה קבוצתית וחשיבה יוצרת.

 
כל אלו - סותרים ובולמים את צמיחתו של חינוך לקיימות במערכת החינוך.
 
3.     הגדרת החינוך לקיימות כתחום תוכן המסונף ללימודי המדע
החינוך לקיימות אינו בתכנית הליבה, אך נמצא כנושא נלווה בהוראת המדעים.  אכן, אנו רואים בשנים האחרונות יותר עיסוק בספרי הלימוד במדע וטכנולוגיה בנושאי סביבה – התייחסות למשבר הסביבתי, לנתונים, לדרכי פעולה ששומרות על הסביבה והטבע. כפי שניתן לראות מתכנית הלימודים לבגרות,  המקצוע מדע הסביבה מוקדש רובו ככולו בהכרות עם מושגים הקשורים למשבר הסביבתי, הכרת מפגעים סביבתיים כמו רעש, זיהום מים ואויר, התחממות גלובלית. בנוסף, העידוד של עשייה סביבתית בבתי ספר- מבורכת ככל שתהיה - לרוב  נשארת ממוקדת בדרכים בפעולות כגון מחזור, שימוש חוזר.  מצב זה איננו מקדם את פיתוח הממדים המוסריים, אזרחיים ונפשיים של קיימות כתפישה חברתית-ערכית. – מיצוב זה מרדד את החינוך לקיימות –  ומותר את ה"קיימות" כסרך עודף בלתי חשוב שאיננו משפיע בסדר היום הכולל של מערכת החינוך.
 
4.       לימוד המכוון קיימות לא מגיע לכלל תלמידי ישראל
החסמים שמנינו עד כה מהווים מכשול לפיתוח הקיימות כתפישה חינוכית כוללת .
אך גם מה שקיים כיום לא מגיע לכלל התלמידות והתלמידים בישראל. לדוגמא, לבגרות למדעי הסביבה ניגשים כל שנה כ-7,000 תלמידי תיכון, רובם מהמגזר הערבי. הבגרות בגיאוגרפיה המכילה אף היא תכנים רלבנטיים, נלמדת על ידי מיעוט קטן של תלמידים. מסתבר שמרבית הילדים בישראל לא נחשפים למושגים בסיסיים בקיימות ברוב שנות הלימוד העל יסודי. אין פלא איפה, כפי שמשתקף במחקרים, שהאוריינות הסביבתית של תלמידות ותלמידים בתיכון הינה נמוכה במיוחד.
יש לציין,  שלצערנו, אנו מזהים שכל עוד הקידום  של החינוך לקיימות נעשית ברמת הרשויות ומופעלת דרך "החינוך האפור" – גופים חיצוניים שנצרכים על ידי מערכת החינוך-   החינוך לקיימות יישאר לעולם בשולי מערכת החינוך, בגני ילדים ובתי"ס יסודיים – כתוספת או העשרה, ויתרה על כך, רק לאלו שיכולים להרשות לעצמם.  קידום חינוך לקיימות באופן הזה - סותר את ערכי הקיימות עצמם.
 
 
 

אור  כתום:
מהי המדיניות הקיימת שתורמת?

כאשר מסתכלים היום על החינוך לקיימות בישראל, לעומת לפני עשור,  בהחלט אפשר להצביע על שלל התפתחויות חיוביות היכולות לתמוך  בכוונים שהצגנו במדיניות הרצויה:
 
 

  • המודעות הציבורית לנושאים סביבתיים וחברתיים עלתה בעשור האחרון. אנשים מבינים שהצריכה המוגברת פוגעת בסביבה ובבריאות האדם. במקביל, ההכרה בכך שלא רק הסביבה נפגעת מאופן ההתנהלות הכלכלית חסרת הרסן אלא גם המרקם החברתי נפרם.  מושגים כמו צמיחה ירוקה ופיתוח טכנולוגיות ירוקות רווחים יותר. עסקים רבים מתחילים להכיר בחשיבות האחריות החברתית והסביבתית כחלק מליבת עיסוקיהם. אנו עדים כיום מספר רב של יוזמות מקומיות והתארגנויות של תושבים וקהילות הרוצות ופועלות למען שינוי ערכי סביבתי-חברתי ואורח חיים מקיים כדוגמת הקיבוץ העירוני, גינות קהילתיות, הקמת ישובים אקולוגים וקהילות  שתפישת הקיימות וקידום "מקום שטוב לחיות בו " הם מרכיבים חינוכיים מרכזיים המהווים חלק מהחזון שלהם.

 

  • גופים וארגוני החברה האזרחית  - שצמחו בעשור האחרון – פונים לעסוק שמירה על הסביבה ומשאבי הטבע , כמו גם עיסוק בדמוקרטיה ואזרחות פעילה, רב תרבותיות וסובלנות לאחר ולחלש בחברה, החזרה של האומנות ומדעי הרוח למערכת החינוך. כל אלה מהווים "עורף אזרחי" של ידע עשיר לפיתוח חינוך לקיימות רלבנטי.

 

  • רשויות ומועצות המקומיות- בזירה זו אנו רואים תנופה וחיבורים נפלאים:  רשויות רבות כיום מובילות קיימות כציר מרכזי משקיעות מחשבתית וכלכלית בקידום הקיימות כאסטרטגיה עירונית. עיריות אלו מגדירות משרות ל "רכזי קיימות" ואפילו "רכזי חינוך לקיימות" ומעסיקות ארגונים וחברות פרטיות בלווי פדגוגי של התחום בבתי"ס ובגנים.

 
 
 
ניתן להצביע על כמה וכמה התפתחויות חיוביות בעשור האחרון לחיזוק החינוך לקיימות במערכת. המשרד להגנת הסביבה ומשרד להגנת הסביבה חברו יחד לכמה מיזמים חשובים, אשר יכולים להיות בסיס טוב להרחבה ולהעמקת המהלכים הנדרשים. נציין כמה מהבולטים שביוזמות האחרונות:
 

  • הסמכה לגנים ולבתי ספר ירוקים- יוזמה ברוכה של המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך שמקדמת למידה של תכנים סביבתיים, יישום בבית ספר של חסכון והתייעלות בצריכת משאבים וחיבור עם הקהילה המקומית. הסמכת הגנים ובתי"ס יצא לדרך ב 2004 ועד היום שותפים לו מאות בתי"ס וגנים ברחבי הארץ . לבתי"ס שממשיכים בלמידה, פעילות למען הסביבה ועשייה בקהילה ניתן גם תואר בית ספר ירוק מתמיד. הכרה זו מייצרת תמריץ וכלים לעיסוק בפדגוגיה ועשייה סביבתית חברתית והעצימה את החינוך לקיימות בארץ.
  • עידוד הקיימות במכללות להכשרת מורים  ובמוסדות אקדמיים-  "קמפוסים ירוקים" צומחים. בשנה הקרובה המשרד להגנת הסביבה מעביר מימון להרחבת קורסים בחינוך לקיימות בכל מוסדות להכשרת מורים.
  • מתווה השרים - תכנית משותפת למשרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה שיצאה לדרך ב- 2010, בהפעלת גופים ירוקים: הרשת הירוקה והחברה להגנת הטבע. מטרתה הטמעה ויישום החינוך לקיימות במערכת החינוך הפורמלית בישראל. מתווה השרים כולל  הכשרת מורים וגננות המוכרת לגמול ההשתלמות המקצועית של המורים והגננות, לווי והנחיה של מטמיעים בבתי"ס וגני ילדים, כתיבת תכנית לימודים וקיום אורח חיים מקיים בביה"ס. שיתוף פעולה בין-משרדי זה עם הגופים הירוקים מהווה פריצת דרך בחינוך הסביבתי בארץ.
  • משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה מקדמים פעולות נוספות תומכות דוגמת פרס השרים,  עבודה עם תנועות נוער וחינוך לא פורמאלי.
  • גף ניסוי ובתי ספר ניסויים - גף זה שמקדם חדשנות חינוכית מהווה מקום חשוב להצמחת פרקטיקות ומודלים פורצי דרך בחינוך בכלל- דבר מבורך וחשוב מאין כמותו. העלייה התלולה במספר בתי הספר הפונים ומתקבלים למסגרת זו, בעשור האחרון, העוסקים בקידום פדגוגיה ויוזמות בקיימות - משקפות את העניין בנושא והפוטנציאל החינוכי הטמון בו.
  • בגרות במדעי הסביבההבגרות במדעי הסביבה התרחב בעשור האחרון והגדיל מספר בתלמידים הניגשים. הוא  גם כולל עבודות מחקר מעשי (אקוטופ) וסדנא התנסותית מעבר לכותלי בית ספר.  לאחרונה נכתבה יחידה באתיקה סביבתית לבגרות שעדיין נמצא בגדר בחירה המחכה ליישום והכשרה של מורים לעניין חשוב זה.

 
 
 
 
 
 
 
 
לסיכום, חינוך בראי הקיימות הוא בגדר אפשרי.
זה חינוך לעולם טוב יותר וזהו חינוך טוב יותר - לכולם!
 
אין ספק שמערכת החינוך בישראל צעדה צעדים משמעותיים ראשוניים בהטמעת רוח הקיימות מאז פסגת כדור הארץ הראשונה בריו לפני 20 שנה. אולם מוקדם לנוח על זרי דפנה- עבודה רבה עוד לפנינו.  כפי שהתבטא בזמנו מנכ"ל אונסקו על תוכניות חינוך לקיימות בעשור הראשון לקיומן-  כאשר תיאר את המצב כ "מעט מדי ומאוחר מדי".
 
עדיין חומק מידינו הערבות לעתיד שכולנו חפצים בו: כינון חינוך רלבנטי ומשמעותי בראי הקיימות עבור ילדינו הגדלים במאה ה-21.
 
לעתים נדמה שאת בעיות הקיימות ניתן לדחות לעתיד הרחוק. יש הרי כל כך הרבה נושאים בוערים על הפרק בכל יום במדינת ישראל. כך גם מערכת החינוך נדרשים ל"כיבוי שריפות" יום יומי. אולם אל לקובעי המדיניות לראות בקיימות "עוד נושא" המתחרה על עוגת משאבי הזמן והתקציב. זהו  צו השעה הדורש אומץ וחזון לאחוז את בהזדמנות ולהתעלות לאתגר המונחת לפתחינו. כך יתברר שלא זו בלבד שהקיימות איננה סותרת את המענה למיידי והדחוף,  אלא שהיא מהווה מסגרת חשיבה ועשייה  דרכה אפשר לייצר ביחד פתרונות יצירתיים בכל תחומי החיים. 
 
ראשי מערכות החינוך ימצאו פרטנרים רבים וחפצים לשיתוף פעולה ועשייה. הניסיון של העשורים האחרונים מראה  שהקיימות חופן בתוכו כוחות יצירה אדירים הנמצאים בתוך בתי ספר ובקהילות של מעורבות אזרחית בונה ומיטיבה.
 
זה הרי העתיד שכולנו רוצים: שיהיה לדור הצעיר מקום שטוב לחיות, ללמוד ולגדול בו.
 
    
 
 
 
 
 

 

[1] דויד אור -  לחשוב מחדש על החינוך – Rethinking Education